זוטות חסרות חשיבות

בתקופת היפוקרטס והרמב"ם לא היה הידע שקיים היום, לא היו בדיקות מתוחכמות ותרופות. לכן, כל מה שיכלו לעשות היה לעמוד או לשבת ליד מיטת החולה, להקשיב לו, לבדוק אותו באמצעים פשוטים ולטפל בו על ידי התאמת התזונה והפעילות הגופנית למצבו. לרפואה המודרנית יש אמצעים הרבה יותר יעילים, שלא פעם מביאים להחלמה וריפוי ממחלות קשות. הרפואה המודרנית גם הרבה יותר יעילה ומטפלת בכמויות גדולות של חולים, ברפואה המודרנית אין זמן להתעסק בזוטות כאלה. לכן, "מפתיע" לגלות ששני הדברים האלה משפיעים על מצבם של קשישים. ומי יודע, אולי גם חולים אחרים? כרופאה, היה לי מזל לעבוד עם מנהל מחלקה שגישתו הייתה שונה. הוא ייחס חשיבות רבה לזוטות האלה. כחולה, היה לי מזל שקיבלתי חינוך רפואי כזה. כאשר כולם הרימו ידיים וחשבו שאין מה לעשות יותר, אני בעבודת נמלים ובעזרת שותפים נפלאים מצאתי לאט לאט את התזונה הנכונה והאפשרית( כאשר יש בעיות בליעה קשות וקושי להחזיק אפילו כפית במשך כמה דקות) ואת רמת הפעילות שהגוף שלי צריך. זה יכול היה להיות מתזוזה של כמה סנטימטרים במיטה, להליכה של כמה צעדים עם תמיכה. כל אורגניזם, כולל בני האדם זקוק לאנרגיה ואבני בניין. על אחת כמה וכמה כאשר נגרם נזק שדורש תיקון. מקורם של אלה בתזונה שצריכה להכיל כמויות נכונות של חלבונים, שומנים ופחמימות ביחד עם כמויות קטנות, אך חיוניות של חומרים נוספים, שחלקם ידועים לנו( גם אם את רובם איננו טורחים לבדוק): ויטמינים, מינרלים, כולין, סלניום ועוד. וחלקם, אינם ידועים לנו עדיין. כל אורגניזם, כולל בני האדם הוא מערכת דינמית, מורכבת. לתנועה של הגוף יש חשיבות רבה בויסות תהליכים והיא צריכה להיות מותאמת למצב הסביבתי( האם רודף אחרינו אריה? ) והפנימי( האם משהו נפגע בתהליכים הרגילים? האם אנחנו צריכים להילחם בפולש זר, שיכול להיות אורגניזם אחר או חומר שמזיק לגופנו). כל אלו נשכחו בהדרגה ואנחנו משלים את עצמנו לחשוב שבמקום להבין ולהתייחס לדינאמיקה המורכבת הזאת, אנחנו יכולים להסתפק במתן חומר סינטטי מבחוץ שיפעל נגד הפולש הזר שתקף אורגניזם פגוע ושברירי.