​

מיאסטניה גראביס היא בעיקר מחלה של השרירים המשורטטים (או הקרויים רצוניים).

לכן, גם בעיניים המעורבות האופיינית היא זו של שרירים אלו: הווה אומר השרירים שפותחים וסוגרים את העפעף או אחראים לתנועות העיניים. אצל רוב החולים (בין אם מחלתם מוגבלת לעיניים או יותר כללית), תהיה בשלב זה או אחר מעורבות של שרירים אלו. הדבר יתבטא בכפל ראייה (כלומר החפץ שמסתכלים עליו ייראה כפול או עם צל), בצניחת העפעף (כאשר לכל חולה יש צד אופייני לו, צניחת העפעף תהיה בד"כ בצד זה, לעיתים בצד השני ולעיתים בשני הצדדים גם יחד) או בקושי בסגירת העיניים בחוזקה.

צניחת העפעף יכולה להופיע בעת מאמץ של הסתכלות למעלה, אך גם כתוצאה ממאמץ של שרירים אחרים (תופעה זו תוארה על ידי מרי ווקר ונקראת Marry Walker Phenomenon, אך מוכרת פחות).

הרבה פחות אופיינית ומוכרת היא מעורבות של שרירים אחרים: אלו שאחראים לאקומודציה (היכולת לעבור מראייה לרחוק לראייה לקרוב) ואלו שאחראים על כיווץ האישון. שרירים אלו אינם שרירים משורטטים, אלא שייכים למערכת האוטונומית ולכן הדעה הרווחת, שאינה נכונה, היא שאינם מעורבים במחלה.

לכן חשוב להכיר תופעות פחות אופייניות אלו משום שישנם בספרות מספר תיאורי מקרים בהם המחלה הופיעה לראשונה כבעייה בשרירים אלו. כלומר החולה לא חווה כפל ראייה (שנובע מחולשה של השרירים שמניעים את גלגל העיין) או פטוזיס (צניחת עפעף) אלא טישטוש בראייה ורק לאחר מספר שנים הופיעו גם התופעות האופייניות יותר. באחד מהמקרים בו הממצאים האופיניים והאבחון של המחלה נעשו 3 שנים לאחר הופעת הסימנים הראשונים, נמדדה בצורה מדוייקת ואובייקטיבית תגובת האקומודאציה, בזמנים שונים של היממה, כמו גם לפני ואחרי טיפול בפירידוסטגמין (מסטינון) ונמצאה תמונה ברורה של התעייפות שרירים אלו עם שיפור משמעותי לאחר הטיפול.