
משני צידי
המתרס
מפרי עטי
בהרצאה ששמעתי מרופא שיקום לפני זמן מה, אחד הדברים שנחרת בליבי הוא מה שאמר על כך שלאדם עם פגיעה תיפקודית משמעותית, יש הרבה פנאי. וזה נכון...
פתאום מאדם עסוק שלא יודע מה לעשות קודם, אתה מוצא את עצמך מבלה שעות רבות במיטה או בכורסא. נכון, שכל דבר שבשביל אדם אחר הוא פשוט הופך להיות מאמץ מתוכנן היטב, אבל עדיין יש הרבה שעות "מתות" . שעות שבהן אתה עם עצמך.
אותו רופא אמר גם, שמי שמוצא את הדרך למלא את השעות האלה, יכול לחיות חיים מלאים.
שירים
מחשבות
מַחְשָבוֹת לֹא צְרִיכוֹת שְרִירִים
אוֹ אֲוִיר לִנְשִימָה,
כְּדֵי לְהַפְלִיג וְלָעוּף.
הֵן חוֹפְשִיוֹת כְּצִיפּוֹר.
לִנְדוֹד,
לַחְצוֹת הָרִים וִיְעָרוֹת,
אֲגַמִים,
אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת
וְיָמִים.
הֵן חוֹפְשִיוֹת לִיצוֹר
יֵש מֵאַיִן,
לִבְרוֹא עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ:
פּוּך וּבְשָמִים, צְלוֹפָחִים בְּזוֹם,
נְגִינַת נֵבֶל, כִּינוֹר וְצֶ'לוֹ.
הוֹד וְהָדָר,
שִירַת מַלְאָכִים,
סְפִינוֹת מַפְלִיגוֹת לְמֶרְחָקִים.
וְגָם תְהוֹמוֹת אֵין קֵץ,
דֶרֶךְ אֵין סוֹף,
אֲפֵלָה.
לְלֹא כּוֹחַ
שְרִירִים,
אֲוִיר לִנְשִימָה
אוֹ דֶרֶךְ סְלוּלָה,
מַחְשָבוֹת
שיר הוא
שִיר הוּא דֶרֶךְ לָגַעַּת בַּכְּאֵב.
בָּעֲדִינוּת, בִּזְהִירוּת, בִּמְרֻמָּז,
כְּמוֹ אָחוֹת רַחְמָנִיָה שֶשָמָה אִסְפְּלָנִית.
אֲבָל גַם בְּתָעָר חַד,
כְּסַכִּין מְנַתְחִים.
זיכרון ילדות
לֶחֶם שָחוֹר
מֵהַצָרְכָנִיָה בַּפִּינָה,
שֶקָנִיתִי עִם סָבְתָא.
אֲבוֹקָדוֹ שֶזֶה עָתָה נִקְטַף,
מֵהָעֵץ שֶל סַבָּא.
מֶלַח גַס וְלִימוֹן,
שֻלְחַן עֵץ פָּשוּט,
תְמוּנוֹת שֶל סְפִינוֹת עַל הַקִיר,
שֶלְעוֹלָם יַפְלִיגוּ, מִבְּלִי לְהַגִיעַ לִיְעָדָן.
רֶגַע שֶקָפָא לַנֶצַח,
בְּמִכְחוֹלוֹ שֶל סַבָּא,
לִפְנֵי שֶהוּא עַצְמוֹ
הָלָךְ מִן הָעוֹלָם.
צר עולמי
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלָם נְמָלָה,
אַךְ גָדוֹל וָרַב.
כָּמוֹהַ אַעֲמִיס מַשַֹאִי
וְאַמְשִיךְ.
בִּשְבִילִים נִסְתָרִים
אֶעֱקוֹף יָד בּוֹטַחַת,
יָד עֲנָקִים .
וְשוּב אַפְלִיג
אֶל חוֹפֵי הַפֶּלֶא,
לְחַפֵּש
אוֹרוֹת רְחוֹקִים.
אויר
אֲוִיר מְלוֹא הַרֵאוֹת,
לֹא כְּמֵטָאפוֹרָה
לֹא כְּתִּקְוָה.
נַחְשוֹל אָדִירִים
מֵצִיף וּמְרַפֵּא
צָלָקוֹת עָבָר.
רֶגַע
חַמַקְמָק וְקָצָר
אֲרוֹך מֶהָנֶצַח.
כְּמוֹ גוֹלֶם שֶהָפַךְ לְפָרְפָּר.
ואכן כך...
במהלך שנות מחלתי עברתי שוב ושוב ממצב של אדם פעיל, רופאה עם משרה בבית החולים לאדם מוגבל ביותר. היה עלי ללמוד איך לעבור מהר ממצב למצב, לא לשקוע בייאוש, אלא ביצירה.
התוצאה של זה הייתה עשרות שירים, סיפורים, מאמרים שנכתבו כולם למגירה.
ועכשיו, אני נותנת לכם להציץ לתוכה, אם תרצו...