קורונה או לא קורונה? מה זה משנה?

בדיוק שבוע אחרי שהיה לי שיעור עם המורה שלי שחלתה, התעוררתי בלילה עם קושי בנשימה.

כמי שחוותה בעיות נשימה מסוגים שונים כתוצאה ממחלה שגורמת לחולשת שרירים קשה, תגובות אנאפילקטיות וגם זיהומים רספיראטוריים, היה ברור לי שהפעם זה משהו אחר. יחד עם זאת, אותם עקרונות שהיו נכונים תמיד, נכונים גם עכשיו. צריך רק למצוא את הדרך להשתמש בהם נכון.

החלטתי לתאר בצורה מדוייקת ככל האפשר את מה שהיה.

17 במרץ

התעוררתי בלילה עם תחושת מחנק שונה מכל מה שהכרתי. אחרי ששתיתי תה חם, הצלחתי קצת להשתעל. ביקשתי מגלעד בעלי לעשות לי פיזיותראפיה נשימתית וגם התחברתי למכשיר ההנשמה שלי. הרגשתי הרבה יותר טוב וקיויתי שזה משהו מוזר וחולף.

בזמן שנחתי במיטה בדקתי אם יש משהו בתחושה שלי שהתה עם השיבא הביא לשיפור. גיליתי לא מעט מאמרים ותיאורים אנקדוטאליים שתמכו בזה. (אני ארחיב על כך בפוסט אחר).

בבוקר הבנתי שזה לא יחלוף כל כך מהר כנראה.

החלטתי ביחד עם עדי (שעוזר לי לנהל את הטיפול שלי בבית כבר שנים רבות) על תכנית טיפול.

להמשיך עם אדים חמים ופיזיורתראפיה נשימתית כמה פעמים ביום ותמיכה נשימתית לפי הצורך.

שמתי לב שכמעט ולא הייתה עלייה בלחצים שהייתי צריכה בניגוד לזיהומים הקודמים שהיו לי. ואפילו להיפך, כשניסיתי להעלות את הלחצים כדי לשפר את יכולת השיעול, זה גרם לי להרגיש פחות טוב.

בניתי לעצמי תכנית טיפול שכללה: תמיכה נשימתית במשך כמה דקות כדי להגדיל את נפחי הריאות, אינהלציה של שיבא (הכנתי תמצית בתוך אלכוהול ושמתי בתוך מים חמים או מכשיר אדים קרים), פיזיותרפאיה במשך כמה דקות ומנוחה עם מכשיר ההנשמה.

חזרנו על זה כל כמה שעות.

18 במרץ

חולשה ניכרת, עד כדי קושי לקום מהמיטה. קושי בנשימה ושיעול.

הסאטוראציה ירדה עד 91, אבל השתפרה עם תמיכה נשימית ושאר הטיפול.

כל מאמץ הכי קטן (כולל ניסיון לדבר) גרם לקושי בנשימה וירידת סאטוראציה.

19 במרץ

קושי בנשימה וגם קושי להשתעל, למרות peak flow סביר (350). המשכתי באינהלציות עם שיבא וכל תכנית הטיפול למרות שזה היה קשה. השתדלתי לשתות כמה שיותר תה עם שיבא ומרק עם כורכום.

לקראת הערב היה שיפור בסאטורציה וב peak flow.

המשכתי לקרוא וללמוד כל מה שיכולתי על המחלה הזאת. הרוב היה מאמרים די גרועים, אבל אפשר היה להוציא מהם קצת אינפורמאציה. בנוסף, היו לא מעט מאמרים שהתפרסמו על נגיף דומה, נגיף ה SARS. הסתבר שגליבק (תרופה אותה אני לוקחת כל הזמן) משפיעה על הקשירה של הנגיף וגם כפי שידעתי מפחיתה את התגובה של המערכת החיסונית.

החלטתי להעלות קצת את המינון ולהוסיף עוד כדור כל כמה ימים.

שמתי לב למשהו מוזר, בד"כ יש לי חוש ריח של כלב גישוש ופתאום לא הצלחתי להריח כמעט שום דבר וגם חוש הטעם שלי השתבש.

20 במרץ

הצלחתי להשתעל קצת יותר טוב. כשראיתי את הליחה (אפשר לראות בתמונה) הבנתי למה היה כל כך קשה להוציא אותה ולמה לחולים יש "שיעול יבש" בזמן שהריאות שלהם מתמלאות בליחה צמיגה ודביקה (אלו היו התיאורים מנתיחות של מתים בסין). הופתעתי גם מכך שלא מצאתי בשום מקום תיאור של הליחה וגם לא נראה שמישהו חשב שזה צריך להיות חלק מהטיפול בחולים.

הרגשתי הרבה יותר טוב ואפילו הצלחתי לקום קצת מהמיטה ולשבת בגינה.

מצאתי מאמר שאומר שאובדן חוש הריח יכול להיות סימן של קורונה.

21 במרץ

במהלך היום הרגשתי יחסית טוב, אבל לקראת הערב היה לי שוב קושי בנשימה והרגשה כללית רעה שהזכירה לי קצת תגובה אנאפילקטית. הסאטוראציה הייתה 93-94 והדופק היה מהיר 110 הייתי צריכה גם לחצים יותר גבוהים בביפאפ והיה לי שוב שיעול עם כמויות גדולות של ליחה צמיגה שהצלחתי להוציא בקושי עם פיזיותראפיה נשימתית.

זה היה נראה כאילו המחלה הזאת באה בגלים כשכל פעם נראה שהכל עבר ואז זה חוזר קצת יותר גרוע.

- 25-22 במרץ

התעוררתי מוקדם בבוקר עם קצת קושי בנשימה וליחה הרבה פחות צמיגה שהצלחתי להוציא בקלות. הסאטוראציה הייתה 96 וה peak flow 450. המצב היה פחות או יותר יציב עם שיפור הדרגתי וסאטוראציה בין 93-98 במהלך הימים האלה. הצלחתי גם לעשות יותר, כולל קצת בישול במטבח ובילוי בגינה. בגלל שהייתה גם קצת החמרה במיאסטניה קיבלתי מינון קטן של IVIG .

26 במרץ

שוב שיעול עם כמויות גדולות של ליחה. סאטוראציה 90 ולמרות שישנתי כל הלילה עם הביפאפ התעוררת עם קושי בנשימה וחולשה משמעותית. גם אחרי אינהלציה של שיבא ופיזיותראפיה נשימתית לא הרגשתי שיפור. עניתי לכל הקריטריונים לאישפוז בבית חולים ואולי אפילו אינטובאציה. היה ברור לי שזאת לא הדרך הנכונה ושאני חייבת למצוא את הדרך לטפל בעצמי בבית. נזכרתי שלפני הרבה שנים היינו משכיבים את החולים עם זיהומים רספיראטוריים על הבטן עם הראש כלפי מטה כדי לשפר את הניקוז. זה מה שעשיתי ותוך כמה שעות הסאטוראציה עלתה ל 95-96 והרגשתי קצת שיפור בהרגשה הכללית.

לקראת הצהריים אפילו הצלחתי לקום ולאכול ארוחה קלה. הסאטוראציה נשמרה בין 93-95, הדופק עדיין היה מהיר, אבל היה לי הרבה פחות קושי בנשימה מאשר בבוקר. ישנתי שוב עם הביפאפ.

27 במרץ

במהלך היום הרגשתי טוב יחסית. לקראת הערב ניסיתי לקום מהמיטה, הרגשתי חולשה קשה וסחרחורת. חזרתי מיד למיטה. הסאטוראציה הייתה 94 ולחץ הדם היה 105/85 והמשיך לרדת ל 95/70 במהלך שעה, זה היה מלווה בכאבים חזקים בבטן ובגב.

התחושה הייתה דומה לתגובה אנאפילקטית. חשבתי שזה יכול להיות משהו כמו cytokine storm. לקחתי קפאין וגם כדור נוסף של גליבק ואנטיהיסטמינים.

אחרי שעתיים התחלתי להרגיש שיפור, שהיה מלווה גם בעלייה בלחץ הדם לערכים נורמאליים 130/80

28 במרץ

המשכתי להשתמש באנטיהיסטמינים ושיבא. כולל שטיפות פה במחשבה שהספיגה מהריריות היא הכי טובה. הסטוראציה ירדה ל 92. המשכתי בתכנית הטיפול כולל שכיבה על הבטן.

הופתעתי לגלות תיאורים של הרבה חולים עם קורונה שחל שיפור משמעותי במצבם כתוצאה מהעברתם ל prone position, כלומר השכבה על הבטן. מעבר למה שהיה צפוי.

29 במרץ - 2 באפריל

בימים הבאים המצב היה די יציב. בגלל שהסטוראציה עדיין הייתה נמוכה והיה לי קשה להשתעל העליתי את הלחצים בביפאפ, במחשבה שזה יעזור כמו בפעמים קודמות שהיו לי זיהומים רספיראטוריים.

התעוררתי בלילה עם תחושת מחנק וכמות אדירה של ליחה צמיגה. אחרי הרבה פיזיו ושיעול הסאטורציה עלתה ל 94.

3 באפריל

ראיתי סרט של רופא במחלקה לטיפול נמרץ בניו-יורק. סוף סוף מישהו שחושב כמוני שלא מטפלים במחלה הזאת נכון. אבל לפי מה שהוא אמר יכול להיות שאפילו הלחצים שאני השתמשתי בהם בביפאפ היו יותר מדי.

המשכתי בתמיכה נשימתית אבל בלחצים מאוד נמוכים ופרט לכך המשכתי את כל הטיפול כמו קודם. הוספתי שיבא באלכוהול לתוך מכשיר האדים שלי. עדיין היו ירידות סאטוראציה במאמץ, אבל הסאטוראציה לא ירדה מתחת ל 96 במנוחה.

4 באפריל

עדיין היה לי שיעול עם ליחה אבל הרבה פחות. הסאטוראציה ירדה ל-94, אבל עלתה ל 98-99 אחרי שיעול והוצאת הליחה.

במהלך היום חל שיפור נוסף, עם סאטוראציה שלא ירדה מתחת ל-95 גם במאמץ.

בגלל החמרה במיאסטניה קיבלתי שוב IVIG.

6 באפריל.

כמעט ללא שיעול. סאטוראציה 96-98. שיפור ניכר בהרגשה הכללית. עדיין צורך ביותר מנוחה, אבל חזרה לתיפקוד כמעט רגיל.